40

 

   

בתי־המשפט

פ  003133/07

בית משפט השלום תל אביב-יפו

 

03/02/2008

 תאריך:

כב' השופטת רחל גרינברג

בפני:

 

 

 

 

מדינת ישראל

בעניין:

המאשימה

נועה ברעם

ע"י ב"כ עו"ד

 

 

נ  ג  ד

 

 

מדר ארז – נוכח

 

הנאשם

ישראל אסל

ע"י ב"כ עו"ד

 

פרוטוקול

טיעונים לעונש

 

התובעת:  מדובר בסיפור מצער  עבור המתלוננת ד"ר קורינה אנג'ל אשר ללא סיבה וללא כל עוול בכפה, נקלעה לסערה תקשורתית מבישה. המקרה ידוע ודובר ונוהלו הוכחות בתיק זה.

ההד הציבורי למסמך הזה שפורסם באינטרנט היה עצום,  ולראיה מאות התגובות באינטרנט בגנות הרופאה, כתבה בערוץ 10 וכתבות נוספות.

המסמך המזויף הוא לכאורה מעשה הקונדס אשר עורר סערה תקשורתית וציבורית.  אני מבקשת להתייחס לנזק שנגרם למתלוננת שבעיני זה מהות התיק. המדור באישה בת 50,  שהינה רופאה ותיקה שעלתה זה מכבר מרומניה. כל רצונה היה להתפרנס ולטפל בחולים וזה לקח לה מאמצים רבים כדי להתקבל כרופאה קופת חולים. עד לאותו היום שבו הנאשם החליט לעשות את מה שעשה ועדיין לא ברורה הסיבה מדוע החליט לעשות כך שכן הכל אינו רלוונטי ומה שכן זה הנזק העצום שנגרם למתלוננת ובני משפחתה.

ביום בהיר אחד בהיותה עובדת במרפאה נאמר לה שלא תגיע לעבודה יותר והושעתה ממקום עבודתה, נותרת ללא פרנסה ללא הסבר. רק לאחר שהתפשטה השמועה הבינה את גודל הסערה אליה נקלעה ומתארת השפלה נוראית.

אני מפנה לפרוטוקול עמ' 8-25.

המתלוננת מספרת כי שכרה שירותי עו"ד פרטי כדי לנקות את שמה. אני סבורה כי חומרת המעשים הינה לאור התוצאה.  מתלוננת מתארת את חייה לפני הארוע ולאחריו.

לאור כל זאת אני מבקשת שלא להתייחס למעשה הנאשם כמעשה קונדס וספק שעשוע, שלגביו יש להריע.

יש להעביר מסר לציבור הרחב ובמיוחד לשכבה הטיפוסית של העבריינים הפוטנציאליים שהינם לרוב צעירים, אינטיליגנטים ומוכשרים באשר לקלות הבלתי נסבלת הכרוכה  בזיוף מסמכים באמצעות כלים טכנולוגיים.

נגד עיניהם של אלה צריכים להידלק נורה אדומה בכל פעם שהפיתוי הקל והזמין  לעשות שינוי לרעה באמצעות הכלים הטכנולוגים יעבור במוחם.

לנאשם אין עבר פלילי ולכן התביעה לא תעתור למאסר בפועל אלא למאסר על תנאי, קנס ולפיצוי גבוה והולם למתלוננת.

 

הסניגור:  מי ששומע את דברי חברתי יכול לחשוב שהאישור הרפואי יצא תחת ידו של מרשי והגיע מיד לעמוד הראשי בוויינט ללא כל פיקוח.

יש לעשות אבחנה חשובה מאד בין הנזק הכולל שסבלה המתלוננת ואין מחלוקת על כך, לבין חלקו של הנאשם בחלק הזה.

אומנם, המעשה של הנאשם הוא תנאי ובלעדיו אין לקיום הנזק, אבל עדיין וכפי שאנו יודעים עכשיו, ואני מפנה להצעת החוק של ישראל חסון שעושה אבחנה בין אתרים שנכנסים אליהם יותר או פחות מ- 50,000 אנשים ביום.

למתלוננת עמדה ועומדת זכות תביעה הן כנגד הנאשם והן כנגד הנאישם האחרים בשרשרת לרבות אתר וויינט, הכתב והעורך לעניין פיצוי נזיקין מלאים לפי חוק איסור לשון הרע וחוקים אחרים נוספים שתפקידם להביא פיצוי ראוי לאדם בנסיבות אלה. בימ"ש פה דן אדם  שנסיבות חייו צריכות להיות מולו – מדובר באדם בן 30, נטול עבר פלילי לחלוטין, גם לא עבירת תנועה, בן למשפחה בת 4 ילדים, גדל בנתיבות ועבר לת"א, עובד ומתפרנס בכבוד, נכון להיום הוא מחפש עבודה, זה עתה הוא סיים במקום עבודתו.

לא מדובר  במי שהיה לו רווח כלכלי מכל זה או להשיג הישג כלשהו, זה בסך הכל נעשה, זה לא היה צריך להעשות ואין ספק,  והכרעת הדין מדברת בעד עצמה בעניין זה, ובסופו של יום יש לזכור כי לנאשם לא היה זדון ולאה היתה לו כוונת תחילה להזיק לנאשמת.

אני סבור כי לא נכון להטיל פיצוי למתלוננת מהטעם של זכות התביעה, אולם אם בימ"ש יחליט שכן, אני מבקש שבהוא ישקף את הנזק הריאלי שהוא עשה, ובנוסך לזכור כי אם יוטל קנס אז לכלול גם אותו במסגרת הכוללת ולזכור שמדובר במי שחי בלא רחוק מדלות, יש לו דירה שכרה עם כל המשמעויות.

הנאשם אמר גם בחקירתו במשטרה שהוא מצטער על מה שהוא עשה ומביע חרטה.

אני מבקש להפנות תשומת לב בימ"ש כי התאפשר לרופאה לחזור לעבודתה אחרי ארבעה ימים, אולם היא נעלבה ולא רצתה לחזור.

 

התובעת: לשאלת בימ"ש – ככל הידוע לי המתלוננת  לא הגישה תביעה אזרחית ולדבריה אינה יכולה לממן הגשתה.

 


גזרֿֿדין

 

המעשה, נסיבותיו ותוצאותיו פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ואיני רואה צורך לחזור על הדברים.

בטיעוניה לעונש התביעה מדגישה את הפגיעה הקשה בתדמיתה של הרופאה ועל כך אין ספק וכן את הנזק הכספי שנגרם לה.

באשר לנזק כפי שציינתי במהלך הדיון,  בימ"ש, במסגרת ההליך הפלילי,  לא אמור לבחון את הנזק הממשי ובצדק מציינת ההגנה כי לדברי המתלוננת התאפשר לה לחזור לעבודתה  והיא מטעמיה בחרה שלא לנהוג כך.

 

לדעתי, יש לחזור ולהדגיש את הנזק העצום שיכול לגרום אדם מסוגו של הנאשם אשר בלחיצת כפתור גורם לפרסום רחב היקף הפוגע באדם אחר, אשר אין לו איך להתגונן בפני כך.

מוכנה אני לקבל את דברי הנאשם שלא התכוון לפגוע במתלוננת, אך מעשהו הבלתי שקול הביא לכך, בין אם רצה בתוצאה ובין אם לאו.

 

לנאשם אין הרשעות קודמות ואני סבורה שיש להתחשב בו לקולא גם בכך שלא רבים התיקים הפליליים שהוגשו לגבי נסיבות דומות לתיק הנוכחי ויתכן והציבור לא הוזהר דיו מפני מעשים שכאלה.

 

לאור כל זאת, אני גוזרת על הנאשם 3 חודשי מאסר על תנאי, שלא יעבור תוך שנתיים את העבירות בהם הורשע, קנס כספי בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתו ופיצוי למתלוננת בסך 5,000 ₪.

 

 

 

הקנס והפיצוי ישולמו בתשלומים שווים ורצופים של 750 ₪  בחודש, החל מיום 01.03.2008 לכל 01 לחודש שלאחריו.  תחילה ישולם הפיצוי ואחר כך הקנס.

 

הפיצוי למתלוננת יופקד בקופת בימ"ש והתביעה תדאג  להעברתו לידיה.

 

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

 

ניתן היום, כ"ז בשבט, תשס"ח (3 בפברואר 2008), במעמד הצדדים.

 

גרינברג רחל, שופטת

קלדנית: חגית א.