הצטרפות לדואר חשמלי | הסרת מנוי מדואר חשמלי | שלח מכתב | דף ראשי

איציק סמרטוט רשת

12/06/2003 | גיליון מספר 15

halemo

יום אחד קם אדם, נקרא לו איציק (שם בדוי), ומחליט להקים אתר אינטרנט ובו יאפשר לכל אדם לפתוח פורום, ספר אורחים, מדור תגובות (טוקבקים), סקרים וכלי חופש ביטוי נוספים, לשירותם של גולשים שאינם אנשים טכניים וידם אינה משגת את הממון כדי להקים כלי שכזה. הזמן עובר, האתר גודל, גולשים חדשים מצטרפים, עד שאותו אדם שייסד את האתר יכול לשבת בנחת ולראות כיצד יצר עולם חדש. האמנם?

יש אנשים עם כשרון טכני היכולים לבנות עולמות וירטואליים בעזרת מחשב ושפת תוכנה. יש גם אנשים כאלו שעושים את זה ולא למען הרווח העצמי אלא למען רווחת הציבור. עם הון התחלתי לא גדול, הם קונים שרת מחשב, ממקמים אותו באחת מחברות ספקי האינטרנט, מתקינים מערכת הפעלה, תוכנת שרת וכלי אינטרנט כמו פורומים וקבוצות דיון. איציק (שם בדוי) הוא אחד כזה.

במשך הזמן איציק מכניס שיפורים, שם קצת פרסומות כדי לכסות את במעט את עלות אחזקת השרת, מעצב ומשפר את ממשק המשתמש ומאפשר לכל גולש להירשם ולכתוב בפורום ככל העולה העל רוחו, ללא פיקוח מצד הבעלים, אלא רק פיקוח מצד מנהל הפורום בלבד שהוא דמות אחרת שלא קשורה לבעלים, שגם כן התחילה כגולש פשוט, אבל התקדמה, השתתפה הבינה ולמדה לנהל.

במקומות מסוימים מאפשר הבעלים של הפורומים לכל אחד לפתוח פורום משלו בנושא הקרוב ללבו. לרוב, במקומות הפרטיים, כמו זה אצל איציק, המנהל לא נדרש להזדהות מי הוא באמת. אנונימיות כמעט מוחלטת. את איציק, אגב, השם האמיתי ממש לא מעניין.

במשך הזמן, אנשים חדשים מצטרפים, מנהלים חדשים מתמנים, מספר הפורומים גדל, כמות הנושאים שדנים בהם מתרחבת, עד שנוצרת קהילה וירטואלית ענקית, המחולקת לתת קהילות קטנות יותר כאשר כל אחת מתרכזת בשטח שלה, וכל השוני הטכני הוא במספר הפורום ובשם הפורום.

איציק, הבעלים והמייסד שהתחיל את כל זה ויצר עולם וירטואלי שבו חופש הביטוי חוגג וכל אדם יכול להיכנס דרך המחשב האישי שלו, לכתוב לקרוא ולהגיב לאחרים, יכול להתרווח בכורסתו ולעבור לעיסוק הבא.

האמנם? לא בדיוק.

איציק במשטרה

יום אחד מקבל איציק שיחת טלפון מרב פקד מוקי (שם בדוי) המבקש ממנו לבוא לתחנת המשטרה הקרובה לשם חקירה בתלונה שהתקבלה כנגדו.

איציק, הבעלים של אותו עולם וירטואלי גדוש הפורומים אינו אנונימי. כל מי שקונה דומיין ומקים תחתיו אתר, יודע כי פרטיו גלויים לכל וכי זה חלק מהעניין. כל מי שחפץ לדעת מה הוא שמו של בעל האתר, יכול לחפש זאת במנוע שנקרא whois המאפשר לשאול על פרטי מחזיק הדומיין. כל שצריך הוא לשים את כתובת האתר (הדומיין). אפשר כמובן לרמות ולרשום דומיין תחת פרטים בדויים שרק אחד מהם נכון, למשל כתובת הדואר האלקטרוני, אבל זה סיכון.

בחזרה לרב פקד מוקי:

איציק מגיע לתחנת המשטרה, מסביר שרב פקד מוקי התקשר אליו לטלפון והזמין אותו לחקירה, ומיד מופנה ע"י השוטרת המתחילה בקבלה למשרדו של רס"ר רקסי, פקודו של רב פקד מוקי וזה שיחקור אותו באזהרה על משהו שקרה אצלו בעולם הוירטואלי.

איציק לא מבין במה המדובר. איציק מוזהר ע"י רס"ר רקסי כי יש לו זכות לשמור על זכות השתיקה, וכי אם ישמור על זכות זו, הראיות נגדו יתחזקו. איציק אוכל את הבולשיט המשטרתי של חקירה באזהרה, ומחליט לדבר.

רס"ר רקסי מציג לאיציק תדפיס הנחזה להיות הודעה מפורום מספר 69, שזה "פורום סמים קלים", שם דנים על מחירו של 2 גרם חשיש, או על מתכונים לעוגה המכילה גראס הולנדי משובח.

במשך החקירה שעורך רס"ר רקסי לאיציק, מתברר לאיציק שאימא מודאגת אחת התלוננה כנגדו על כך שבעולם הוירטואלי שיצר, מישהו הקים פורום של סמים קלים. הבן הטמבל שלה שנכנס לאותו פורום, נסחף, התלהב ולטענתה בגלל זה גם התחיל לעשן סמים.

איציק בחור חביב, מסביר לשוטר רקסי שהוא לא עוקב אחרי על הודעה בעולם הוירטואלי שיצר, כי יש 10,000 הודעות כאלו ביום, ומי שפונה אליו בקשר להודעה שנכתבה, הוא מנסה לעזור לו או למחוק את ההודעה הפוגעת.

השוטר רקסי לא גולש באינטרנט, אבל הוא בהחלט לא מחשיב את עצמו לטמבל, ומבין מה שאיציק אומר ומספר. גם רס"ר רקסי מבין שאיציק בסך הכל יצר צינור, ומעמדו לא שונה ממעמדה של חברת בזק שדרך הקווים שלה עוברים שיחות של סחר מכר בסמים.

השוטר רקסי משחרר את איציק לביתו, לא לפני שהוא מבשר לו כי כעת הוא הצטרף לפורום של המשטרה, "פורום המרשם הפלילי", כי ככה זה ואילו הנהלים. אם בעתיד איציק (שכזכור הוא גם איש טכני שיצר עולם וירטואלי בעזרת מחשב וקוד תוכנה שכתב, ערך או קנה) ירצה לעבוד בחברת אלביט או בחברת רפא"ל כמהנדס, הוא לא יוכל, כי שמו נמצא כעת במרשם הפלילי של המשטרה בגלל תלונה של אימא מודאגת.

איציק בוועדה של הכנסת

איציק מגיע לביתו, ובתיבת הדואר שלו מחכה לו מכתב המזמין אותו לוועדת האנורקסיה של הכנסת. וועדת האנורקסיה של הכנסת בראשות חברת הכנסת בטי פול, הזמינה אותו לדיון בנושא השפעתו של האינטרנט על עולם ההקאות.

איציק לא מבין במה המדובר, אבל הוא לא מתנגד לבקר בכנסת ולהשתתף בדיון. בשבילו הכנסת זה תמיד ערוץ 33, ועכשיו יש לו הזדמנות לראות את המשכן מבפנים. איציק חושב שהזמינו אותו כמומחה אינטרנט שאולי יש לו מה להגיד בנושא.

ביום הדיון, הוא נכנס לאולם שבו מתכנסת וועדת האנורקסיה של הכנסת. צעירה חיננית עוברת בין המוזמנים, רושמת את שמותיהם ומעבירה אותם לחה"כ בטי פול לצורך המשך הדיון.

בתחילת הדיון, משמיעה חה"כ בטי פול את דברה, ולהפתעתו של איציק שלנו, מאשימה חה"כ פול את אתר האינטרנט והפורומים של איציק בכך שיש עלייה של 10 אחוזים במספר הנשים הפונות לבית החולים בגלל שהקיאו בזמן דיאטה לא מוצלחת.

מתברר, כי אותם נשים שהתלוננו, גלשו לפורום הדיאטה באתר של איציק, קראו את המלצת הגולשת מנהלת כיצד יש להקיא בצורה נכונה (ע"י דחיפת אצבע לבית הבליעה), עשו את זה, ולאחר מכן פונו לבית החולים. התברר כי אותה גולשת שכתבה את זה, השמיטה את האות "א" בהודעה שלה. היא כתבה "צבע" במקום "אצבע", וכך בנות שמנות מבתים טובים בלעו צבעים של טמבור ושל יעקבי במקום לדחוף אצבעות לבית הבליעה.

עוד לפני שנתנו לאיציק לדבר ולהתגונן, נשות הוועדה האשימו את איציק בכך שהוא מחזיק אתר פורומים לא אחראי, שאין לו מנגנון של תיקון שגיאות כתיב וכי עליו האחריות שדבר כזה לא יקרה יותר.

איציק ניסה להסביר בתורו כי הוא רק הבעלים, וכי את מנהלת הפורום הוא לא מכיר, וכל אחת יכולה לפתוח אצלו פורומים ולכתוב מה שהיא רוצה.

זה לא כל כך עזר לו. קריאות בינתיים של פמיניסטיות קיצוניות שהוזמנו לוועדת האנורקסיה של הכנסת כדי למחות על כך שמרשים לנשים צעירות לעשות דיאטה ולהיות יפות ומושכות, שיסעו את דבריו, ונתנו לו להבין שדבריו בטלים.

איציק ברשות לניירות ערך

בדרך חזרה הביתה מירושלים לתל אביב, קיבל איציק שיחה בהולה לטלפון הנייד שלו. בצדו השני של הקו, בטון קורקטי להחריד, הוזמן איציק לחקירה ברשות לניירות ערך בירושלים באופן מיידי.

איציק עשה אחורה פנה באחד הצמתים, וחזר עם מכוניתו לירושלים.

כשהגיע למשרדי הרשות לניירות ערך ברחוב כנפי נשרים בירושלים, המתין לו בחור בשם אלי ברוקר, חוקר רשות קשוח, שניתב אותו למשרדו באחת הקומות העליונות.

באווירת פחד ותיעוב שיצרה מזכירתו המכוערת של החוקר אלי ברוקר, נשאל איציק על טיב קשריו עם מנהל פורום "זירוז מניות" באתר שבבעלותו. איציק הואשם ע"י החוקר ברוקר כי הוא ידע על מעשיו של מנהל פורום "זירוז מניות" אסי תיבוחטה, שהריץ מניות של חברות כושלות, אותן רכש במחיר נמוך ומכר במחיר גבוה, זאת לאחר ששכנע גולשים תמימים לקנות מניות שהריץ וכך להעלות את מחירן הריאלי.

איציק ניסה להסביר לחוקר שאין לו קשר עם מנהל אותו פורום, וכי לא ידע כלל וכלל שאצלו באתר מתנהלים שיחות על הרצת מניות.

החוקר אלי ברוקר, נבוך קמעה מהאשמה הגורפת שהאשים את איציק בשותפות בהרצת מניות, ביקש מאיציק לא לעזוב את הארץ, וכי בשלב כלשהו הוא יתבקש להעיד בבית המשפט כנגד אסי תיבוחטה, מנהל פורום "זירוז מניות".

איציק שוחרר לביתו, לא לפני שנתבקש ע"י החוקר לא לספר דבר על החקירה כנגדו ואפילו לא על כך שלא קיבל כוס מים כשביקש.

איציק בבית המשפט

לאחר יום מתיש בירושלים, חזר איציק לביתו בתל אביב. לאחר שהתקלח, התלבש ושם בושם, הוא יצא עם הכלב לטיול. בדרך לפארק העירוני, הוא עצר בתיבת הדואר ושלף ממנה פתק ובו נכתב כי מכתב רשום מחכה לו בסניף הדואר.

איציק החליט לנצל את הטיול עם הכלב כדי להגיע לסניף הדואר הקרוב לביתו. השעה היתה 18:30 של ערב, ובסניף הדואר שפתוח עד שעה 19:00, הוא יוכל לקבל את המכתב הרשום.

בסניף הדואר חתם איציק על המכתב הרשום ועל אישור המסירה שהתלווה למכתב.

איציק לא האמין למראה עיניו. איציק קיבל מכתב רשום מבית המשפט השלום בתל אביב המורה לו להגיש כתב הגנה לכתב התביעה המצורף תוך 30 יום. בכתב התביעה נטען כנגד איציק ואתר האינטרנט שבבעלותו כי לא מנע פרסומים משמיצים כנגד אדם בשם חיים חפץ.

בכתב התביעה צוטטו דברים שנכתבו בפורום "סיפורי סבתא" כנגד אותו חיים חפץ.

עו"ד דינו של חיים חפץ, עו"ד גיל יוטינה תיאר בכתב התביעה כיצד גולשים בפורום הוציאו את מרשו להורג, כתבו עליו שגרושתו עזבה אותו, כתבו בפורום שבנו הקטן בן ה 5 הוא פדופיל שהגננת נחמה מגינה עליו בגלל שאביו הוא חבר מועצת העיר וגם מאהבה הסמוי.

איציק לא הבין איך זה נפל עליו. מה לו ולפורום "סיפורי סבתא"? הרי את הפורום מנהלת בחורה מבוגרת ואחראית בשם ציפורה, שאת עברה כעיתונאית מן השורה היא לא מסתירה, והיא עבדה אפילו ברשת עיתוני שוקן החשובים והיוקרתיים.

לאיציק נמאס

שלוש שנים לאחר שאיציק הקים את האתר האינטרנט שלו ואפשר לכל גולש לפתוח בו פורום בו יוכל לדון עם חברים על נושאים המעניינים אותם, ללא התערבות ההנהלה והבעלים של האתר, איציק התחיל להרגיש כמו סמרטוט.

פתאום, כל הבעיות של כל האנשים בעולם הוירטואלי שאיציק יצר, מופנות לאיציק. איציק, האדם הטכני שיצר עולם וירטואלי לשימושם החופשי ברשת של גולשים, מרכז שלא ברצונו את כל התלונות והטענות של גולשים נפגעים, ומואשם בכך שלא מנע וחסם מעשים של גולשים אחרים.

איציק נחקר במשטרה בגלל שלא מנע פרסומים בנושא סמים קלים. לאיציק יש כעת רישום פלילי.

איציק הוזמן לוועדה של הכנסת כדי להסביר מדוע לא מנע פרסומים המסבירים לבנות אנורקסיות כיצד להקיא.

איציק נחשד כי עזר לגולש אנונימי להריץ מניות ונחקר על כך על ידי הרשות לניירות ערך.

איציק נתבע על כך שלא מנע פרסומים פוגעים כנגד אדם שראה עצמו נפגע מכך.

איציק הפך לסמרטוט של הרשת.

איציק בסך הכול ביקש ליצור עולם שבו לכל אחד יהיה מה להגיד ולכתוב. איציק לא התערב בתכנים הללו, ולא התבקש לעשות כן.

איציק הרגיש שהכי קל זה לבוא אליו ולהאשים אותו, כי הוא האדם היחידי בעולם הוירטואלי שלו שכולם מכירים, שיש לו שם אמיתי וכתובות אמיתית, וכך בעולם האמיתי שבו יש משטרה, בית מחוקקים, רשויות חוקרות ובתי משפט, הכי קל זה להגיע לאיציק ולדרוש ממנו דין וחשבון על מעשיהם של אחרים.

יום אחד לאיציק יימאס להיות סמרטוט, והוא יחליט לסגור את הבאסטה. העלויות הגבוהות בטיפול בבעיות של העולם האמיתי, לא תמיד עומדות במבחן כלכלי הגיוני של אחזקת עולם וירטואלי.

מי שיוצר עולם וירטואלי, לא צריך להרגיש כך. גם אלוהים הוא לא סמרטוט.